לא בכוח כי אם ברוח 

19 דצמבר 2011

לא בכוח כי אם ברוח

היה תמיד צודק אך גם חכם.

אין בנמצא דברים רבים אשר "חובבי ציון" יכולים להשכיל מ"מקעקעי-ציון" בימינו.  אך למצער, קיים נושא אחד אשר עליו ניתן לומר "מכל מלמדי השכלתי".  מקעקעי-ציון או בתיוגם הנכון: צבר אנשי השמאל הרדיקלי הפוסט-ציוני, למדו בשקידה את הסדקים הקיימים במשטר הדמוקרטי ובפרט בדמוקרטיה הישראלית המחוררת כגבינה שווצרית מיושנת ומנצלים זאת לקידום מטרותיהם האנטי-יהודיות, ציוניות ודמוקרטיות.  דהיינו, הללו מנצלים את חולשתה של הדומוקרטיה על מנת לקעקעה מבפנים לשם השגת שליטה בהשתמשם בכלים הדמוקרטים החוקיים.

מפאת שהמשטר הדמוקרטי מעלה על נס את זכויות הפרט וטוב שכך, הרי כי בפן השני השלילי שלו יכול הינו להוות חרב פיפיות כנגד עצמו.  על כך כבר נאמר וניכתב רבות בטורינו בעבר.

המיעוט כופה דעתו על הרוב -

נזכיר את כפיית "שלטון החוק" על "שילטון העם", זו הססמא הבאה לחמוס את השלטון הדמוקרטי מידי הרוב ולהגישו כפרי הילולים לידי המיעון למען ישלוט על הרוב.  והתרוץ האולטימטיבי? "הרוב הדמוקרטי נועד להגן על זכויות המיעוט".  נכון, נהדר, בדיוק כך, אך לא נאמר בכל מקום שהוא ש"הרוב נועד להגן על זכויות המיעוט למען יוכל המיעוט לשלוט על הרוב".  לא נאמר כן וכל בר דעת מבין את הפירכה בכך.  נזכיר את החדירה הסרטנית-סימביוטית של אנשי שמאל רדיקלי לכל פינה בה אינו נאלץ להבחר אלא יכול להכתיב את הבוחרים הניבחרים כולם אנשי שלומו, באוות נפשו והדוגמאות ממש לנגד עינינו: התקשורת, מערכת המשפט, פרקליטות המדינה, בית המשפט העליון, האקדמיה הישראלית וכדומה.

לצערנו רבים מהאזרחים אינם מבינים על מה כצעקתה.  אזרח אשר אין לו שיח ושיג עם החוק ועניני מדיניות, יהדות, ציונות ושלמות העם והארץ אינם טורדים מנוחתו הינו רחוק ת"ק פרסה מדקויות השולט והשלטון.  לגבי דידו די כי בחר במפלגה כלבבו הנמצאת בקואליציה או באופוזיציה ובכך תם ונישלם סיפור משילות השלטון עבורו.  לא כן הדבר עבור חובבי ציון (או מקעקעי ציון לשם אותו ענין), עבורם נושאים אלו הינם ברומו ובחשיבותו של עולם וראוי שכך.

לטעמם של "מקעקעי-ציון, כל מוקד שלטוני אשר הציבור הינו נוכח פסיבי ואינו יכול להשפיע על הנעשה שם הינו כשר להשתלטות סימביוטית.  לשם כך הם מגייסים לצידם תואנות אמורפיות, חסרות בסיס אמת אך אוניברסליות בטיבן, סיסמאות רטוריות, שאינן ניתנות או קשות להפרכה אשר הפכו ומהוות נשק נכלולי בידי נוכלים פוליטים, שרלטנים ומגלגלי עינים, כנגד האוכלוסיה הכללית כגון: "חופש העיתונות", "זכות הציבור לדעת", "שלטון החוק", "זכויות אזרח" וכדומה, המשמשות חוד החנית בידי מיעוט תאבי השלטת אידאולוגיה חד אג'נדתית עלינו על מנת לסתום פיות מתנגדים.  את האיזון הדמוקרטי הם מבכרים לברוש בבוז, זו היא האבן הלוחצת להם בנעלם.

שטחי יש"ע – וואקום שילטוני

אנו בטורים אלו כבר הצבענו בעבר על הכשל המובנה בניהול השטח התפוס ביש"ע על ידי צה"ל המהווה כעין מובלעת, "מערב פרוע", בבחינת כל דאלים גבר מפאת שהחוק הישראלי אינו ישים לגבי ההתישבות היהודית שם בעוד החוק התורכי מתפוגג לאיטו שם בכיוון בילתי ברור בידי הבג"צ.  משרד הביטחון, המנהל האזרחי ומפקדי הפיקודים והאוגדות שם מתנהלים בשטח בנוסך חונטות גנרלים ואדמירלים ברפובליקות בננות ממרכז אמריקה.  שם במרכז אמריקה גורמת התנהלות דיקטטורית עקומה זו לאי שקט מתמשך ולמהפכות תדירות וכאן אצלנו השטח רוחש וגועש מאותן הסיבות.

לפני כמחצית השנה כאשר גברו קולות הביקורת כנגד התנהלותו במעשה של מפקד אוגדת יש"ע היוצא ניצן אלון נגד המתישבים בעוד שמעודד הפרות חוק במחדל, מהצד הפלשתיני נחלץ אהוד ברק להגנתו של אלון באלו הדברים "מפקד האוגדה פועל בשטח לפי מיטב הבנתו ואני סומך עליו בכך".  מה פירוש "פועל לפי מיטב הבנתו?"  אין בנימצא חוק, הנחיות ותקנות הדרג המדיני?  מאמתי קצין צה"ל שיש לו מושג, הבנה והכשרה בניהול אוכלוסיה אזרחית כל"חמור במרק פירות" יכול לפעול כראות עיניו.  היום ניצן הוא המחזיק באידאולוגיה פוסט-ציונית ולכן מתנכל למתישבים.  מחר יגיע אחר, אוהד מתישבים אשר יתמוך בהם גם בענינים שנויים במחלוקת.  אנו כעם ריבוני איננו יכולים להרשות לעצמנו התנהלות שלטונית של כל קצין "הישר בעיניו יעשה", "לפי הבנתו" וכדומה.  זה הינו מרשם בדוק לאנרכיה ואכן, בדיוק זה אשר קיבלנו.  אין פלא איפה כי התנהלותו הבילתי מקצועית הלעומתית פוליטית אנטי-התישבותית, פורעת החוק של ניצן אלון קנתה לה מתנגדים ושוטמים וכי הכיצד לא?

כאשר "החוק" הצה"לי (יש חיה כזו?), בשטחי יש"ע הינו סלקטיבי, נאכף בחומרה על היהודים ונזרה לרוח באשר לפלשתינים (למעט פעולות אנטי-טרור פלשתיני אשר גם הן באכיפה מרבית של המשטרה הפלשתינית), הרי התנהלות צה"ל בראשות אהוד ברק שניכס ("חמאס") לעצמו את השלטון הבלעדי ביש"ע, היא היא פריעת החוק ראש וראשון והיא הגורמת להתקוממות שולים קיצונים כנגד זאת.  וכי אפשר אחרת? בשטחי יש"ע קיימת אחיזת עינים של "שלטון חוק" מעשית אין שלטון ואין חוק, כל קצין ויועצו המשפטי (חניך אחת מ"עמותות גולדסטון" ובנותיה), הישר בעיניו יעשה.  אלוף הפיקוד הוא במעמד שליט אבסולוטי דיקטטורי ומפקד אוגדת יש"ע הוא סגנו והמוציא לפועל (ממלא הפקודות....).  מעשית ממשלת ישראל אינה שולטת בשטח וניזונה מדיווחים מטעים או מסולפים (משודרגים למטה) של נציגה שם הוא אהוד ברק.  וכך, מה לנו כי נלין על הקיצונים, הרי אנו מורים להם את הדרך בהתנהלותנו.

אין הצדקה לפגיעת אזרחים בצה"ל -

למרות הנאמר לעיל אין להצדיק את ניסיונות הפגיעה בחיילי צה"ל על ידי "קבוצת תג המחיר" כמו גם האנרכיסטים, השמאל-קיצונים פורעי החוק .  גם אם חושבים, וניראה כי צודקים אלו החשים אי נחת רב מהתנהלות פוליטית בעליל של קציני צה"ל בכירים בשטחי יש"ע, עדיין יש לספוג, להוציא את צה"ל מהוויכוח הפוליטי ובוודאי שלא לפגוע בחייליו.  הטיפול בפוליטרוקים נוסח צה"ל חייב לבוא מהדרג הפוליטי או באמצעים פוליטים ומשפטים ובהחלט לא אמצעי אלימות פיזית.  גם אם אהוד (הפירומן הפוליטי) ברק מתעקש להשתמש בצה"ל כמנוף פוליטי למילוי גחמותיו הפוליטיות האישיות הרי אל למתישבים לרדת לרמתו האנטי-ממלכתית, הפלגנית, התועלתית-אישית.  הטיפול בענינו ודרכו בהטיה הפוליטית של קצינים בכירים בצה"ל, חייב לבוא מהמערכת הפוליטית וממנה בלבד.  הפגיעה המכוונת מצד אזרחים בצה"ל הינה הטפלות לחלשים.  צה"ל, מעצם הוויתו הינו ארגון המיועד ומאומן ללחימה ולכן הינו חסר אונים יחסית באשר לתגובותיו כנגד אזרחים ואל לאזרחינו לנצל זאת. פגיעה בצה"ל היא ניסור הענף שכולנו שוכנים עליו.

ובהמשך לנאמר, היכן היינו כולנו משך שנים ועד עצם היום הזה בעוד האנרכיסטים מהשמאל הרדיקלי, פוכעים ופוצעים בעשרות חיילי צה"ל באזורי החיכוך בבילעין, ניעילין ושכונת שמעון הצדיק?  פתאום התעוררנו או לפתע עוררנו בידי תקשורת שוטמת מתישבים המרדימה אותנו באשר לאנשי-שלומה אך משתלחת ללא רסן בשנואי נפשה.  מדוע זה הפגיעה המתמשכת בצה"ל בידי הרדיקלים והאנרכיסטים השמאלנים, הצביעות, צביעותנו שלנו של המתחסדים בנינו, אינה טורדת מנוחתנו?

יש להחיל פלורליזם בתקשורת – בטוב אם ברע -

ה-ראיה כי שר התקשורת כחלון צדק בדבריו ויש לאזן ולרענן את שורות אנשי התקשורת במגוון הפוליטי הרווח בציבור ניצב ממש לנגד עינינו.  משך שנים הצניעה עד העלימה התקשורת למצער כליל את ארועי האלימות של השמאל הרדיקלי וכאשר דווח, דיווחה בלשון רפה עד אוהדת אודות המתפרעים האנרכיסטים משמאל.  התקשורת שטפה את מוחנו להאמין כי השד לא נורא כל כך.

דוגמא נאה מ"אולפן שישי" האחרון של ערוץ-2, 16 דצמבר 2011.  כל הנוכחים, שמאלנים קיצונים למהדרין כדוגמת יאיר לפיד, ואברמוביץ' ("המעוקם"- תוכו כברו), התחממו לאורה של מדורת המשטמה. הללו התחרו בניהם על הכפשת המתישבים – איזון תקשורתי? נו, אל תצחיקו אותם, ביטנם כואבת כאשר הם צוחקים.  כאשר העירו תוך השידור לרוני דניאל הכתב הצבאי אשר הפך לפוליטרוק נלעג לעת זיקנה, כי כמאה ויותר חיילי צה"ל ניפצעו עד כה בזירת העימותים בבילעין, ניעלין ושכונת שמעון הצדיק בידי שמאלנים רדיקלים, נחר האוויל המשריש הלזה נחרת ביטול, נפנף בידו בלעג את המעיר והמשיך בהכפשת מתישבים זדונית כאילו ולא נאמר דבר.  וזה הינו הכתב הצבאי של ערוץ-2 , כדי ביזיון וקצף.  החרה והחזיק אחריו המתכנה "עיתונאי", פלוני יאיר לפיד אשר היזה קצף-ארס פיגולים, פניו רוטטות-סמוקות, עורקיו תפוחים, גרונו ניחר, תסרוקת הג'ל מתנופפת ברוח השינאה הבוערת כנגד המתישבים.  זה היה מופע השנאה היומי האורווליאני (1984) לכל פרטיו ודיקדוקיו.

ארועי השבועות האחרונים ומסע ההתקפה המתוזמר המגיע מצד מקעקעי ציון כגון: מרבית התקשורת הכתובה והמשודרת, אנשי "שילטון החוק", גנרלים, אדמירלים ונשיאים אשר בידם גיליונות העיתונים והמקרופונים והם המכתיבים לכן את סדר היום הציבורי, המהווה מסע לשם דה-הומניזציה, דה-לגיטימציה של ציבור חובבי ציון  על מנת לסתום פיותיהם ולחייבם לקבל בהכנעה את תכתיבי המיעוט, הפך לחזיון "מקארתיסטי".

פעילות פוליטית אינטנסיבית במקום אלימות -

ציבור חובבי ציון משחק לידי מקעקעיו.  הוא מפוצל, נתון לוויכוחים פנימיים, מצטודד, מפנה מקומו ללא קרב לאנשי שמאל רדיקלי על חשבון חובבי ציון אוטנטים על מנת להתנחמד לאותם בזויים אשר התנהלות זו מעצימה את תאבונם לחמוס זכויות יתר נוספות.

על ציבור חובבי ציון ובפרט מתישבי יש"ע אשר כנגדם בפרט מכוון מסע ההכפשה של מקעקעי ציון, להבין כי בעולמנו שורד ההוא שברומא הינו כרומאי.  עליהם לפעול לא בכוח "תג המחיר" הנזקני אלא ברוח הדמוקרטיה.  עליהם להכות את שוטמיהם בנינו אל החומש באמצעות הפוליטיקה הפנימית.

בשטחי יש"ע קיימים היום (כולל סובב ירושלים), כ- 250 אלף בעלי זכות בחירה.  אם נוסיף עליהם עוד כמספר הזה בעלי זכות בחירה בתוך הקו הירוק האוהדים את מפעל ההתישבות הציוני ביש"ע הרי כי נקבל למצער יחדיו כ- 500 אלף זכאי הצבעה לכנסת ישראל.

צבר פוליטי אדיר זה יכל להטות את הכף בכל כיוון פוליטי ו/או מדיני בו יחפץ.  המדובר הוא בכח אלקטורלי המסתכם ב- 15 עד 20 מושבים בכנסת ישראל.  על גוף זה לא רק להיות צודק אלא גם חכם.  עליו להתארגן ולהשפיע על מהלכי השלטון מבפנים כגוף אחד.  כיום נימצאים אנשים רבים ראויים לאחוז את רסן השלטון ולהנהיג את אומת חובבי ציון, עלינו להיבנות על כך לאחר שיתמו ימי שלטונו של ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו.

אין כל צורך כי הללו יתפשו את השלטון.  אפשר כי לא רצוי שהשלטון יהיה בידם.  מאידך-גיסא, גוש אלקטורלי מעין זה יהווה גוש חוסם לכל החלטה אנטי יהודית ציונית ודמוקרטית ובכך די לנו.  הם יהוו חלק מהקואליציה ותו לא.  על המתישבים ללמוד ולהשכיל מכל מלמדיהם מהשמאל דהיינו, שילטון למעשה, ללא שמץ אחריות.  זה המשפיע על התנהלות השלטון בלא שנושא באחריות ציבורית או שילוחית ישירה, כוחו רב מונים רבים מאלו הנמצאים בממשלה ומוסדותיה אך חשופים לביקורת יום יומית ובכך ידיהם כבולות ויכולתם למשול מוגבלת.

אם גם חלקים נאורים בציונות הדתית והחרדית חובבת ציון, ישובו לעשתונותיהם, יחדלו מהתקוטטויותיהם וממריבותיהם האוויליות ויחברו לגוש חובבי ציון, הרי שבכך תמה ונשלמה בעיית היהודים האוטנטים בארץ ישראל.  "משנאי החינם בנינו" יובלו אחר כבוד לספסלים האחורים של העשיה הישראלית ואנשים טובים אשר טובת עמם וארצם לנגד עיניהם ימשלו לבסוף בעם.

יש לשים קץ לשלטון המיעוט על הרוב -

קיימת במקומותינו אנומליה מוזרה.  מיעוט "מקעקעי ציון" בעם מתנהל כרוב ושולט על הרוב מ"חובבי ציון".  הרוב בעם מתנהל כמיעוט ולכן נישלט על ידי המיעוט.  הרוב המתנהל כמיעוט מתבכיין תדיר על מר גורלו על כך שנידון למשיסה, במקום להכיר בכוחו ולבטאו במסגרת ההליך הדמוקרטי.  ובאם אינו מתנהל כרוב ולוקח בידיו את מוסרות השילטון כפי הראוי לו, הרי אפשר כי אינו ראוי לשלטון.

מועצת יש"ע חייבת להפוך למפלגה פוליטית אשר תאסוף תחת דגלה אנשים טובים ואלה בהחלט לא חסרים, תחבור לגוש הציוני-דתי-חרדי ולכל רסיסי ההתארגנויות הפוליטיות החדשות הצומחות לאחרונה, וזאת כולל גם קואליציית מפלגות חובבי ציון קיימות המוכנות לכך ומסכימות יחדיו על נושאי הליבה היהודים והציונים, אשר תריץ נציגיה מתוך חובבי ציון לכנסת ותשפיע דרך ההליך הדמוקרטי התקין ובהתאם לכל חוק, בכיוון הרצוי לנו כולנו.  אנו מבינים את ההיסוסים ואת הסיבות לכך.  אך עליהם להפנים כי הסיכוי הרב אולי הבלבדי שבידם / ידנו לקיים את תנועת ההתישבות הציונת של המאה העשרים ואחת בארץ ישראל ובכך גם לשמור על קיומה ואופיה היהודי הציוני והדמוקרטי של מדינת ישראל נעוצה בהליכתם בתלם הפוליטי דמוקרטי ואין בילתו.  לא די להיות צודק, יש להיות חכם.

אהרון רול - amroll@sympatico.ca